<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פ"ז</h1>
<h2>דף לד.</h2>
אין בעור חמץ אלא שרפה. בד"א שלא בשעת בעורו אבל בשעת בעורו שהוא משעה ו' ואילך השבתתו בכל דבר. וי"א ששע' בעורו הוא שעה ששי' ואז השבתתו בכל דבר ומשם ואילך בשרפה. כששורפו בשעת איסורו אסור ליהנות בו. המוצא חמץ בפסח בביתו אם הוא בחולו של מועד יוציאנו מיד ואם הוא בי"ט יכפה עליו כלי לפי שאינו יכול לטלטלו וכשיהיה חול המועד יוציאו. חמץ בפסח בין במינו בין שלא במינו במשהו אסור בהנאה בד"א בפסח אבל בערב הפסח משש שעות ולמעלה במינו במשהו שלא במינו בנותן טעם. ואם נתערב קודם הפסח ונתבטל כבר בששים מותר. לפיכך בשר מליח וגבינה ודגים שנמלחו קודם הפסח מותרין. בד"א שלא שרו אותם הגוים אבל אם היו שרויין מקודם הפסח או בפסח אסורים ואם אינם שרויים במים בכליהם מותרין וישרו אותם במים בבית ישראל וזיתים שכובשין בשאר ימות השנה ולא נזהרו בהם מותרין ואינו דומה לקורט של חלתית שאסרו חכמים לפי שהחריפות ממתקו לשמנונית והוא כנותן טעם לשבח משא"כ בזיתים וכ"ש שמותרין אם נזהרו כשחתכום ואעפ"י שלא נזהרו לכובשן בקדרה חדשה כיון שאינה בת יומא. חמץ שנתערב בשנים מצה ביבש מותר הכל. נותן טעם לפגם אפילו בפסח שאיסורו במשהו מותר. חמץ לאחר הפסח שנתערב בשוגג בין במינו בין שלא במינו בששים ואפילו השהה אותו בעינו ונתערב אחר הפסח מותר אבל אם נתערב במזיד אסור. וכן אם בטלו בשוגג קודם הפסח או בפסח ולא היה יודע שהוא חמץ מותר ואפילו בטלו במזיד קודם הפסח מותר כיון שבטולו קודם איסורו. אבל אם בטלו ע"מ לשהותו אסור. שאור שביטלו אפילו בשוגג כיון שהוא דבר מעמיד אסור. ויש מחלקין בין אם הוא דבר שעוברין על תערובתו ובין דבר שאין עוברין על תערובתו. חמץ של גוי שעבר עליו הפסח מותר והמנחות של פת ששולחין הגוים ביום אחרון של פסח אין להראות למביאים שרוצה הישראל לקנותו אלא שיניחהו הגוי בקרן זוית של הבית. חמץ של ישראל שעבר עליו הפסח אסור בהנאה אפי' הניחו שוגג או אנוס ואם מכרו או נתנו לגוי קודם הפסח מותר ובלבד שיתננו במתנה גמורה. רשאי לומר לגוי עד שאתה לוקח במנה קח במאתים ואקחנו ממך אחר הפסח. בגמרת א"י אסרו בהנאה חמץ שנמצא אחר הפסח בבית ישראל אפילו בטלו. ישראל שלוה ככר מחבירו קודם הפסח חייב לפרעו לו אחר הפסח ואין בו משום חמץ שעבר עליו הפסח כיון שאינו בעין. ישראל וגוי שהיה להם תנור בשותפות יתנה קודם הפסח ויקח דמים מאותו שבוע אבל מי שיש לו תנור ואפה הגוי חמץ בתנור שהוא שלוחו של ישראל אינו יכול לקבל לא פת ולא מעות שהרי הוא משתכר באיסורי הנאה. אבל אם קבל כבר מעות מותרין לפי ששנינו גבי כלאי הכרם וערלה מכרם וקידש בדמיהם מקודשת. מותר להשכיר תנור לגוי ויתנה שיאפה בפסח מצה ואם אפה חמץ אין זקוק לו. מותר לאמר לעבדו הילך דינר וקנה ואכול אעפ"י שיודע בו שקונה חמץ אבל לא יאמר צא ואכול ואני פורע. אסור להשכיר כלי לגוי לבשל בו חמץ שרוצה בקיומו של חמץ ע"י שלא יבקע הכלי ועוד שהכלי אסור בהנאה. הלכך אסור להשכירו לכתחלה. ואע"פ שאדם משכיר חמורו לגוי להביא עליו חמץ החמור אינו אסור. אבל הכלי עצמו אסור. שחת לו מומו. והביא בראש אשמו. אל תתא למטעמו.
